מה בין PTSD ופגיעות מוחיות?
שמחים לשתף במודל שפיתחה לימור שרוני והוצג בכנס השנתי של ה-APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקאי). המודל מציע פתרון לאחת הדילמות המורכבות ביותר בעולם השיקום הנוירופסיכולוגי: טיפול בפוסט-טראומה (PTSD) בקרב נפגעי פגיעות מוח טראומטיות (TBI) הסובלים מאמנזיה.
הפרדוקס הטיפולי
פרוטוקולים מסורתיים של פסיכותרפיה ו-CBT לטיפול ב-PTSD מבוססים לרוב על חשיפה בדמיון ועיבוד נרטיבי מפורט של רגע הטראומה. אך מה עושים כאשר פגיעת המוח (TBI) גורמת לפגיעה בזיכרון האפיזודי ולאמנזיה פוסט-טראומטית, כך שלמטופל אין שום זיכרון מודע מהאירוע עצמו?
בנוסף, פגיעות פרונטליות מביאות איתן לעיתים קרובות קשיים בקשב ובריכוז, ירידה במודעות העצמית, וקשיים ביזימה – אלמנטים שמקשים מאוד על המטופלים להפיק תועלת מהפרוטוקולים הרגילים.
איך מתפתחת פוסט-טראומה ללא זיכרון אפיזודי?
במחקר ובקליניקה אנו רואים שנפגעי TBI עדיין מפתחים תסמיני PTSD מובהקים. זה קורה דרך מספר מנגנונים:
-
"איי זיכרון" (Islands of Memory): זיכרונות אפיזודיים חלקיים ביותר, לצד התניה של פחד וזיכרון סומטי (גופני) המהווים תזכורת בלתי מודעת לאירוע.
-
חוויית השיקום כטראומה: תקופת האשפוז והשיקום עצמה נחוות לעיתים קרובות כאירוע טראומטי מתמשך.
-
נרטיב המבוסס על מידע חיצוני: המטופל בונה את הסיפור הסובייקטיבי שלו מתוך שברים של מידע שקיבל מהמשפחה, מהמדיה או מהליכים משפטיים.
מודל ה-PT(BI)SD: התאמה נוירופסיכולוגית
כדי לגשר על הפער הזה, לימור פיתחה מודל ההתאמה הנוירופסיכולוגי (Adjustment Model). המודל מבוסס על ניסיון קליני עשיר ומשלב עקרונות של CBT ותרפיה נרטיבית, תוך התאמה קפדנית למגבלות הקוגניטיביות והרגשיות של נפגעי פגיעות מוח.
המודל מאפשר לעבד את הטראומה, לבנות תחושת ביטחון, ולייצר הבניה נרטיבית מחודשת – גם ללא קיומו של זיכרון ישיר מהתאונה או מהפציעה.
